<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ת"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
עוד אני רואה תמה בדבריך אחר ששאלתך בספק ספקא בדאיתחזק איסורא בההיא דכתובות היכא איתחזק איסורא, דהתם ודאי לא איתחזק איסורא אלא ספק איסורא דהא ספק חלל אחד הוא שנטמע במשפחה. ואם אתה קורא איתחזק איסורא כל שנתערב בו דבר שהחזקנו אותו באיסור מחמת תערובתו ואף על פי שאין חזקת איסורו אלא מן הספק, אם כן הרי שאלתך מתבררת מכל שכן מטבעת של עבודה זרה שנפלה לרבוא ורבוא לרבוא דרבוא שני כולן מותרין כרבי שמעון וכרב יהודה דאית ליה הכי משמיה דרב ואפילו בעבודה זרה וכל שכן בשאר האיסורין אפילו לשמואל כדאיתא בריש פרק כל הזבחים שנתערבו [זבחים ע"ד ע"א] ואף על גב דאיתחזק בדרך זה ודאי איסור של עבודה זרה. ומעתה נתברר עיקר השאלה דאפילו בדאיתחזק איסורא מתירין בו ספק ספקא ואפילו בעבודה זרה החמורה. ועוד מדאמרינן בפרק קמא דכתובות [ח' ע"ב] אמר רבי אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואקשינן עליה אמאי ספקא ספקא הוא. ועוד דאפילו למאי דאוקמה לדרבי אלעזר באשת כהן ובאשת ישראל שקדשה אביה כשהיא קטנה הקשו הראשונים ז"ל דאכתי איכא ספק ספקא באשת כהן ספק קודם שנתארסה ספק לאחר שנתארסה ואם תאמר לאחר שנתארסה ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ, וכן באשת ישראל ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ ואם תמצא לומר דרוסת איש ספק באונס ספק ברצון, והוצרכנו לתרץ דמוכת עץ לא שכיחא וכדאיתא בירושלמי [כתובות פ"ב ה"א] גבי אם יש עדים שיצאת בהינומא כתובתה מאתים וחש לומר שמא מוכת עץ אמר רבי יוחנן לא חשו לדבר שאינו מצוי. ואל תשיבני מדרב הונא דאמר בפרק קמא דחולין [י' ע"א] בדק סכין ושחט בה ונמצאת פגומה הרי זו אסורה דאימר בעור נפגמה ואמרינן התם [י' ע"ב] דעובדא הוה דשחט תריסר חיותא ונמצאת סכין פגומה ואתא קמיה דרב יוסף ואסר ושיילינן התם [שם] כמאן אילימא כרב הונא ואפילו בקמייתא, ומינה שמעינן דאף על גב דבקמייתא איכא ספק ספקא ספק בדקמייתא ספק בבתרייתא ואם תמצא לומר בקמייתא [שמא בעצם נפגמה אסור] כרב הונא משום דאזיל לטעמיה דאמר בהמה בחייה באיסור עומדת עד שיודע לך ודאי שנשחטה ואפילו שבר בה עצמות. ותדע לך עוד דהא ספק ספקא (עדין) [עדיף] כרוב ואפשר דאלים התרו יותר מרוב דהא רבי יהושע לגבי יוחסין פסיל בחד רובא [כתובות י"ג ע"א] ומכשר ספק ספקא, וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רובא להתיר בכל איסורין שבתורה ואפילו בדאיתחזק איסור כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של התר הוא הדין בתרי ספיקי דשריא ואפילו בדאיתחזק איסורא.
ומכל מקום עוד יש לעיין בספק ספקא אם נאמר כן דוקא בספק ספקא דע"י שני תערובות כטבעת של עבודה זרה שנפלה לרבוא ומרבוא לרבוא או אפילו שלא במקום שני תערובות, וזו מחלוקת בין שני גדולי עולם רת"ם ז"ל ורבינו יצחק הזקן ז"ל. ועיקר מחלוקתן באותה ששנינו בריש פרק קמא דביצה [ג' ע"ב] אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה וספקה אסורה נתערבה באלף כלן אסורות, ורבינו יצחק ז"ל פירש דהאי נתערבה באלף דקתני אספקה קאי ואף על גב דאית בכל הני באותו תערובת תרי ספקי ספק זו היא אותה שנתערבה כאן ספק מן האחרות ואם תמצא לומר אותה שנתערבה כאן היא גופה מותרת היא דאימר קודם שקדש היום נולדה, אלא שאין לדון אותה גופה בהיתר שהרי באה לפניך ואסרתה ואחר שאסרתה היאך אתה אומר עכשו שנתערבה שמא מותרת היא. אבל בשני תערובות הוי ספק ספקא ודאי לפי שאני יכול לומר בכל אחד שבתערובות השני ספק ספקא גמור ספק זה שאני נוטל מרבוא שני אינו אותו שנפל כאן מרבוא ראשון ואם תמצא לומר זהו שנפל כאן אותו ממש שנפל שם לא זהו אותו האסור שנפל שם. ורבינו תם ז"ל פירש נתערבה באלף אודאה קאי דהשתא ליכא אלא חדא ספקא אבל בספק ספקא כלן מותרות משום דבכל חדא וחדא איכא תרי ספיקי וכמו שכתבתי. ולזה דעתי נוטה להלכה וכדמוכחן לי שמעתא דרבי אליעזר דאקשינן עליה והא ספק ספקא הוא הוי ואע"ג דהתם ליכא ספק תערובות, ועוד אלמנת עיסה שהיא מחמת ספק חלל שנטמע במשפחה ושרי לה רבי יהושע משום ספק ספקא.
